בפרק הקודם סקרנו שושלות משפחתיות בליגה. הפעם נעסוק בקונפליקטים במשפחה, ובאופן ספציפי במשפחת המלוכה.
לפרקים הקודמים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7
לידת הבן הראשון
ההתחלה הייתה יפה ונעימה. רק אחר כך הדברים הסתבכו.
תראו את הרגע הזה, ב-2018, עת שחקן צעיר, לאחר שנבחר בדראפט, נשאל על ידי אנשי המדיה את מי הוא רוצה לפגוש על הפרקט בנ.ב.א.
רגע יפה, אין מה לומר.
גם אם לברון מעולם לא היה האיידול שלי כילד, (הן מכיוון שטרם נולד, והן מכיוון שלרוע מזלו נולד עם סט כישורים שונה מהותית משלי), אני יכול להבין מדוע זאטוט כזה, כמו לוקה, אדם שנולד כ-9 חודשים אחרי האליפות האחרונה של מייקל, וחגג 4 כשג'יימס נבחר בדראפט, יכול לשאת עיניו ללברון. והיות שכך היה, יפה היה מצידו לציין זאת בכנות ובפרגון.
המפגש הראשון ביניהם התקיים בעונת הרוקי של לוקה, ב-2019, כאשר הלייקרס, עם לברון, ולפני הטרייד עבור דייויס, גברה על דאלאס. כצפוי, הדו-קרב האישי ביניהם הסתיים בניצחון, כמעט בכל קטגוריה, של האב (כחול) על בנו (אדום).
זו כמובן אנקדוטה ותו לא, שהרי אין כל משמעות להשוואה בין שחקן בן 35 בעונתו ה-16 בליגה לרוקי בן 20.
השוואה בין האב לבנו
לצורך השוואה יותר רצינית, נבחן את נתוניהם בעונת הרוקי.
איך נעשה זאת?
לקחתי את הנתונים של לברון, בקטגוריות השונות, בעונת הרוקי, חילקתי אותם בנתונים של לוקה, בעונת הרוקי, הורדתי 1, והצגתי כאחוזים. התוצאה מראה את ההבדל, באחוזים, בין לברון ללוקה, בכל אחת מהקטגוריות. אם האחוז גדול מאפס, הנתון של לברון טוב משל לוקה, והאזור בגרף מסומן בכחול. אם האחוז קטן מאפס, הנתון של לוקה טוב משל לברון, והאזור בגרף מסומן באדום.
גילוי נאות לגילרי – הכלל הנ"ל מתאים לכל הקטגוריות, למעט שתי קטגוריות "שליליות" – איבודי כדור, ועבירות – אבל הנתונים בהן כמעט זהים לכן אין לכך השפעה ממשית על הגרף. ובכל זאת, עימך הסליחה.
גילוי נאות למי שלא הבין את ההסבר – לא קריטי בכלל, רק תסתכלו בגרף ותראו.
בחלק מהקטגוריות בגרף הנקודה היא באזור האפס, כלומר, הרוקיז לוקה ולברון שקולים זה לזה. כך למשל הקטגוריה הראשונה משמאל, נקודות (PTS), נמצאת ממש על הקו, ומשמעותה שלוקה ולברון קלעו מספר כמעט זהה של נקודות בעונת הרוקי, כנ"ל גם הקטגוריה השנייה, של עבירות (PF), וגם השלישית, של איבודי כדור (TOV).
מספר נקודות מעניינות לטעמי, לפי סדר הופעתן בגרף, משמאל לימין:
הגנה – ה"צוק" הגבוה הראשון, לטובת לברון, הוא בקטגוריות של חסימות (BLK) וחטיפות (STL), והוא בהלימה לדעה הרווחת לפיה לוקה אינו שחקן הגנה טוב במיוחד, בעוד שלברון, לפחות בראשית דרכו, כאשר השקיע בצד האפור של הפרקט, בהחלט היה כזה.
ריבאונד – ללוקה יתרון בריב' (TRB), בעיקר בהגנה (DRB), בעוד שללברון יתרון קטן בהתקפה (ORB). יתרון האתלטיות של לברון יכול להסביר את הסייפא – ריב' התקפה קשה יותר לקטוף. את היתרון של לוקה בריב' הגנה איני יודע להסביר, אולי העלייה בקצב המשחק, אולי לנוכח עליית מספר השלשות הכדורים ב-2019 נופלים יותר רחוק מהסל יחסית ל-2004, אולי לוקה פשוט יותר ממוקד בריבאונד הגנה, ואולי כל התשובות נכונות.
זריקות וקליעות ל-2 (PA2, ו-P2) – יתרון משמעותי ללברון, כתוצאה מהיתרון האתלטי, מהקושי בקליעה מחוץ לקשת, ומהשינויים באופי המשחק – כאמור, ב-2004 זרקו הרבה פחות ל-3, והרבה יותר ל-2, מאשר ב-2019, וזה חל גם על לברון.
זריקות וקליעות ל-3 (PA3, ו-P3) – יתרון משמעותי ללוקה, ומסיבות הפוכות לסעיף הקודם – לוקה פחות אתלטי, צלף יותר טוב, והשינויים באופי המשחק הביאו לזריקת, וקליעת, הרבה יותר שלשות.
משחקים (G) ודקות (MP) – יתרון קטן ללברון, כנראה לא רק בגלל שמירה על הגוף אלא גם מאחר ו, לתחושתי, הלואד-מנג'מנט התגבר בשנים האחרונות.
אם נרחיב את ההשוואה הזו לשאר הקריירה שלהם, כלומר נשווה את כל העונות של לוקה בליגה, 7 במספר, ל-7 העונות הראשונות של לברון, תתקבל תמונה דומה לזו המתקבלת בתום שנת הרוקי – היתרונות של לברון הם אלה שהופיעו כבר בעונת הרוקי, היתרונות של לוקה כנ"ל, וכך גם נקודות השוויון ביניהם. כך שאפשר לומר שהניתוח לעיל מובהק למדי.
ההבדלים הסטטיסטיים הללו, שגם נתמכים, לטעמי, במראה עיניים, מצטרפים למספר הבדלים נוספים, "רכים" יותר, ובהם: ההבדל בפיזיות – הבן שמנמן ותפוח, בעוד שהאב שרירי להפליא, אולי, אם מסתכלים על כל הקריירה, האתלט מספר אחד בתולדות הליגה (שאקיל תפח ודעך, מייקל לא שיחק שנים רבות כל כך, ווילט כנ"ל, ולפחות בינתיים גם יאניס); ומקצוענות – האב, לטעמי, אחד האנשים הרציניים בתולדות הליגה, (שמירה על הגוף, ניהול קריירה, השפעה על המועדון), בעוד שהבן, נכון לעכשיו, פחות; ועוד.
ועם זאת, המגמה הכללית, לטעמי, היא שהבן בהחלט דומה לאביו – גוף גדול לעמדה; ניהול משחק; בסקטבול איי.קיו; יכולת מסירה; יכולת להתמודד, בגיל צעיר מאד, עם שחקנים בוגרים ומנוסים יותר, ולנצח; גם התלונות הבלתי פוסקות לשופטים; ואפילו התחושה שאין בעצם שום דבר שהאיש הזה לא יכול לעשות – כל אלו, ועוד, משותפים לאב ולבנו. מזווית אחרת, מאז פרוץ לברון לחיינו, (אי אז בימי הביניים, בצוותא עם מסעות הצלב והאבעבועות השחורות), אני לא חושב שהיה מישהו שהחבילה הכוללת שלו הזכירה את לברון יותר מלוקה.
מערכת היחסים בין האב לבנו
להערכתי, כתוצאה מהצהרותיו האוהדות של לוקה בראשית הדרך, הדמיון בין האב לבנו בהמשכה, ואולי גם העובדה שהאב המשיך להיות שחקן מצוין, ולכן ההצטיינות של הבן – רוקי העונה, אולסטאר וכו' – לא נתפסה כאיום על האב, נראה היה, לי לפחות, שמערכת היחסים ביניהם טובה.
אפילו העובדה שהתחרו באותו קונפרנס, וההתקדמות של דאלאס בפלייאוף במהלך השנים, לא גרמו, להבנתי, למערכת היחסים להחמיץ. אפשר גם לטעון שהעובדה שמעולם לא התחרו ישירות בסדרת פלייאוף תרמה לכך.
לידת הבן השני
בדראפט 2024 בחרו הלייקרס, בבחירה ה-55, בברוני ג'יימס, בנו של לברון, ויצרו, לראשונה בתולדות הליגה, סיטואציה שבה אב ובנו (הביולוגי) משחקים יחד באותה קבוצה.
מה הסיכוי שמשלל הכישרונות הצעירים המתדפקים על דלתות הליגה תבחר קבוצתו של האב דווקא את הבן? מה הסיכוי שהתכשיט הצעיר והמבטיח לא יבחר על ידי אף קבוצה אחרת בבחירות 1-54, ולו על מנת למכור את הג'וניור ללייקרס בתוספת עמלת תווך שמנמנה? צירוף מקרים מדהים, וודאי תסכימו – עד היום מדענים לא יודעים להסביר בדיוק איך זה קרה.
המהלך הייחודי הזה גרם לחלקים ניכרים בציבור לצחוק קצת על כל המעורבים בפרשה, ובצדק…
(העקיצה הזו של גארנט מבוססת בחלקה על סיפור אמיתי – קובי הצעיר שיחק קצת באיטליה נגד שחקנים בוגרים, ואף זכה מהם לשבחים).
אפילו אוהדי הלייקרס השתתפו בחגיגה…
כמו כולם גם אני צחקתי מהתגובות, אבל האמת היא שהבחירה הזו נראתה בעיניי כסוג של קמפיין שיווקי מקורי למדי, ולא יקר, מאחר והבחירה בברוני גילמה מחיר לא משמעותי בכל הנוגע ליכולות כדורסל – שהרי הבחירה ה-55 בדראפט, או השחקן ה-12-15 בסגל, בכל מקרה לא זוכה לדקות משחק יקרות במיוחד. זה קצת כמו ת'נאסיס במילוואקי, כל מיני זקנים (ג'יימס ג'ונס בקליבלנד, יודוניס האסלם במיאמי, איגודאלה בגולדן סטייט 2022), ושאר "מינויים פוליטיים בשכר מינימום" אחרים בליגה – המחיר עבור הקבוצה זניח למדי.
בתמורה לכך, נראה היה שהלייקרס מקבלים נרטיב לשנים הבאות, נרטיב לפיו לברון מתמודד על טבעת נוספת, ובמקביל מטפח את בנו, שאמנם לא באמת ירש אותו, אבל כן יהווה סטוריליין משני חביב.
דא עקא, שבדיעבד נראה שהנהלת הלייקרס לא באמת סמכה ידה על הנרטיב הנ"ל, או לפחות נטשה אותו כאשר צצה הזדמנות לנרטיב אחר, אטרקטיבי יותר עבורה, גם אם כזה שירעיד את אמות הסיפין של משפחת המלוכה.
תפנית חדה בעלילה
ב-2 בפברואר 2025, בשעה 07:24 שעון ישראל, נדהם עבדכם הנאמן לגלות בטלפונו את ההודעה הבאה:
זוהי פרשה היסטורית, תסלחו לי על הביטוי, ועתירת רבדים – ההחלטה של דאלאס להטריד את לוקה; המחיר הצנוע ששולם עבורו; העובדה שלוקה לא הוצע לקבוצות אחרות; התסכול שהביע לוקה על הטרייד; וההסברים שניתנו, ולא ניתנו, לכל הנ"ל.
לצורך דיוננו כאן, לא נפתח מחדש את כל הפרשה, אלא נתמקד ברבדים הקשורים לקונפליקטים במשפחת המלוכה.
ראשית, האופן שבו נעשו הדברים נתפס כשונה מהותית מהאופן שבו נתפסה ההתנהלות ב"מועדוני לברון" בחלק ניכר מהקריירה שלו:
לברון, בדרך כלל, היה האיש שמטריד שחקנים אחרים אליו או ממנו. לברון, בדרך כלל, היה האיש שהמועדון מתאים את עצמו אליו. כמובן שהיו חריגים במהלך השנים – בקיץ 2011 סרב פט ריילי להחליף את ספולסטרה על הקווים במיאמי, בקיץ 2017 כפה קיירי אירווינג על הקאבס להטריד אותו מקליבלנד, בקיץ 2018 סרב דן גילברט להטריד את הבחירה השמינית בדראפט עבור שחקן שיכול היה לתרום לקליבלנד כאן ועכשיו, ועוד. אבל בדרך כלל, או לפחות זו הייתה הדעה הרווחת בקרב חלקים ניכרים בציבור, לברון "היה בשליטה על מה שקורה".
הפעם, היה לגמרי ברור שזה לא המצב – לברון לא היה בסוד העניינים, להפך, ההנהלה והבעלים קיבלו את ההחלטה מבלי לשתף אותו; חלקו העיקרי של התשלום עבור לוקה היה אנתוני דייויס – חבר של לברון, או "סוג של" – שחקן שכפה על הפליקנס להטריד אותו ללייקרס של לברון, זכה איתו באליפות בשנה העוקבת, שימש ציר מרכזי בקבוצה, האריך חוזה, ועוד.
ומילא אם זה היה קורה עם הנהלה חדשה, או במועדון חדש, אבל זה קרה עם אנשים שלברון מכיר ועובד איתם כבר 7 שנים. זה שינוי עמוק במערכת היחסים. ומבחינת לברון, אם אני חייב להמר, זה "סוג של" בגידה.
נכון, דברים מהסוג הזה קורים חדשות לבקרים לשחקנים רבים בליגה, אבל לא קרו ללברון, לפחות עד אז. הפרשה הזו עלולה להיתפס כמעידה על ירידה במעמדו של המלך – לברון עלול להיתפס כמי שעל פיו כבר לא יישק דבר, כמי שאיבד את ההשפעה שלו על הבעלים והמנהלים. ו… כנראה בצדק.
שנית, השחקן שהגיע, כמו שראינו קודם לכן, הוא "סוג של לברון" – "סוג של לברון" בסגנון המשחק, "סוג של לברון" בנתונים, אולי גם "סוג של לברון" בשאיפות. זה כבר לא סטוריליין משני חביב. זה כבר נראה כמו הדבר האמיתי.
אז איך משחקת קבוצה שיש בה, הממ… "שני לברונים"?
לפני שננסה לברר את התשובה, חשוב לציין שהשאלה הזו לא נשאלה ולו פעם אחת ב-20 השנים האחרונות… לא דוויין ווייד, לא כריס בוש, לא קיירי אירווינג, לא קווין לאב, לא אנתוני דייויס – אף אחד מאלה לא היה "סוג של לברון". המון דברים השתנו בעולם בשני העשורים האחרונים, אבל דבר אחד לא השתנה – היה לברון והיו שחקנים אחרים בקבוצה – טובים יותר או פחות, מרוויחים יותר או פחות, אבל תמיד אחרים. "שני לברונים"? לא הייתה חיה כזו. וזה כשלעצמו קומראדים, כמו שאומרים החברים שלי באטלנטה, חתיכת שינוי.
לכאורה, אפשר לומר שצריך להפריד ביניהם, למשל להפריד בין "לברון של החמישייה" לבין "לברון של הספסל", אבל "לברון של הספסל" זה משהו שאפשר אולי להגיד על אוסטין ריבס ביום טוב, אבל לא על לוקה דונצ'יץ'. לא מטרידים עבור שחקן בקליבר הזה כדי להושיב אותו על הספסל. וגם את לברון ג'יימס לא מושיבים על הספסל.
אז שוב, נשאלת השאלה – איך משחקים עם "שני לברונים"?
להבנתי, "לברונים" צריכים מסביבם בעיקר גוף, הגנה וקליעה משלוש, ועכשיו נשארו רק 3 מקומות על הפרקט לשחקנים כאלה, ולא בטוח שזה מספיק. לכאורה, אפשר "להסב" את אחד ה"לברונים" לסוג של קלע. אם הקלע יהיה לוקה, שקולע טוב יותר מרחוק, הוא אמנם גדול גוף, אבל אין לו הגנה טובה במיוחד. אם הקלע יהיה לברון "המקורי", הוא אכן קולע לא רע מרחוק בשנים האחרונות, ואמנם גדול גוף, אבל גם אופציה קצת זקנה ויקרה יחסית למה שהוא בדרך כלל נותן בהגנה. כאמור, את תפקיד "הלברון המשני" או "הלברון של הספסל", ובשכר סביר, ממלא אוסטין ריבס.
אז כנראה שיכול להיות רק "לברון" אחד.
באיזה "לברון" נבחר?
מצד אחד, ראינו כבר שהנתונים של לברון הצעיר, בממוצע, עולים על אלה של לוקה הצעיר. מצד שני הנתונים הללו, שהיו רלבנטיים כדי להבין האם האב ובנו דומים זה לזה בשלב דומה של הקריירה שלהם, אינם רלבנטיים לשאלה דלעיל. העבר כבודו במקומו מונח, אבל החלטה על טרייד מתייחסת לעתיד. מצד שלישי, מי יודע צפונות עתיד?
אז מה עושים? בדרך כלל מסתכלים על העבר הקרוב, מנסים להבין את המגמה, ומניחים שאם לא יהיו פציעות קשות סביר להניח שהמגמה תימשך בעוצמה כזו או אחרת. נבדוק את הנתונים של שתי העונות המלאות, לפני ההחלטה על הטרייד, עונות 2023 ו-2024.
המממ… מצד אחד עדיין קיימים יתרונות ללברון, ובערך באותם אזורים בהם הוביל בצעירותו – חסימות, ריב' התקפה, זריקות וקליעות ל-2. מצד שני, קיימים יתרונות ללוקה – שכרגיל זורק וקולע יותר ל-3, אבל בשלב זה של הקריירה שלהם, גם חוטף יותר ומגיע יותר לקו.
לא זו אלא אף זו – אם משווים את 2023, בקו הכחלחל, ל-2024, בקו הכתום, מגלים שב-2024 היתרונות של לברון כמעט נעלמים, כלומר שהמגמה היא לרעת לברון, ולטובת לוקה. לא ממש מפתיע, בהתחשב בגיל והכל.
גילוי נאות – בעת כתיבת שורות אלה, שלהי קיץ 2025, אני עדיין חושב שלברון שחקן טוב מלוקה, בעיקר בגלל שקבלת ההחלטות שלו בפלייאוף ובמאניטיים טובה, לדעתי, מזו של לוקה. אבל, אפילו אני מבין שהמגמה ברורה, ושאפשר להניח שהיא תימשך בעונות הבאות.
גילוי נאות נוסף, וסליחה שאני מהמם אתכם עם החדשות האלה ללא התרעה מוקדמת – אני לא זה שמקבל את ההחלטות בלייקרס, אלא, כנראה, ג'ני באס, רוב פלינקה, ועכשיו גם הבעלים החדשים.
היום שאחרי הטרייד
העונה של הלייקרס הסתיימה באפריל 2025, חודשיים לאחר הטרייד על לוקה, בתבוסה 4-1 למינסוטה בסיבוב הראשון.
האם הטרייד השפיע על התוצאה הזו? אפשר בהחלט לטעון שכן – מינסוטה גבוהים וחזקים, בעוד שהלייקרס שיחקו ללא ביג משמעותי, ועם הגנה חשודה (לוקה, ריבס, לברון, בלי וונדרבילט הפצוע, וכמובן בלי אנתוני דייויס).
האם זה אומר שהטרייד עבור לוקה היה טעות מבחינת הלייקרס? אפשר בהחלט לטעון שלא, שהרי ברור שהסגל "התעוות" כתוצאה מהטרייד, וששארית עונת 2025, גם אם כללה רצון טבעי להפיק את המקסימום מהעונה עצמה, הייתה בעיקר ניסיון להבין איך כל החלקים האלה עובדים ביחד לקראת העתיד.
אבל, היות והזמן קצר והמלאכה מרובה, את השינויים בסגל כדאי היה לממש, במידת האפשר, כבר בקיץ 2025, ולהגיע לעונה הבאה עם סגל מותאם ללוקה. סגל שיכול להתמודד על האליפות בשנים הקרובות.
האם אכן כך קרה?
ובכן, ביוני 2025 החליט לברון ג'יימס לממש את אופציית השחקן שלו בלייקרס, על סך 52 מיליון דולרים שמנמנים במיוחד. לכאורה, אין בעיה, זכותו. בפועל, על פי השמועות, המשא ומתן בין הלייקרס ללברון על חוזה ארוך יותר לא נשא פרי. כמה בדיוק רצה לברון? חוזה מקסימום? 100 ל-3 שנים? 70 לשנתיים? אנחנו לא יודעים, אבל התוצאה הסופית היא שלברון והלייקרס לא הגיעו לעמק השווה בנוגע לסכום/שנים, ושלראשונה מאז הובסה האימפריה האחמנית על ידי אלכסנדר מוקדון, לברון ג'יימס דרש חוזה כלשהו ולא קיבל את מבוקשו.
לא זו אלא אף זו, באוגוסט 2025, רק חודשיים לאחר אי ההסכמה עם לברון, חתמו הלייקרס עם לוקה על הארכת חוזה מקסימלית בסך 165 מיליון דולרים, שמנמנים אף יותר, ל-3 שנים.
אז כן חברים, כשאנחנו מחברים את הנקודות על צירי הזמן והמרחב – הטרייד עבור לוקה בפברואר, ההדחה בסיבוב הראשון באפריל, אי ההסכמה עם לברון ביוני, והארכת החוזה ללוקה באוגוסט, אנחנו מבינים שהלייקרס החליטו מי יהיה "הלברון הנבחר", ושהוא לא עונה לשם לברון.
להבנתי, מהאירועים לעיל עולה בבירור שלוקה אינו הנסיך שהובטח, על חשבון ברוני, אלא המלך החדש, על חשבון לברון. וזה, קומראדים, כבר שינוי של ממש. זה הופך את לברון ממי שהינו למי שהיה. לאריה בחורף של חייו.
לאן הולכים מכאן?
תראו, למרות כל האירועים הללו, ולמרות התסכול של לברון, והשמועות על רצונו בטרייד, לדעתי, כדורסל נטו, זה עדיין יכול לעבוד. לא מספיק טוב כדי לזכות באליפות, אבל אזור חיוג של חצי גמר מערב, לדעתי, עדיין בגדר האפשרי. נראה איך יראה הסגל של הלייקרס בתחילת העונה, ואיך הוא יראה בטרייד דדליין.
אבל, לא בטוח שמדובר כאן בכדורסל נטו, ובכל מקרה, בטווח הזמן הארוך, גם אני מסכים שהמגמה הברורה בלייקרס היא:
סיכום פרוידיאני
"ובכן, ילדים", אמר זיגמונד, "מדובר במקרה קלאסי של רצח אב – לוקה גדל על לברון, העריץ אותו, למד ממנו, התחרה נגדו, ואז עבר לקבוצה שלו, שיחק איתו, וכעת, בפועל, הדיח אותו מכס המלכות, ובהמשך אולי גם מהקבוצה, ואפילו מהליגה".
תהו התלמידים, "האם כל זה היה בלתי נמנע, או שמא אפשר היה לעשות משהו?"
"ובכן, חמודים", קבע זיגמונד, "זו דרכו של עולם, שבו האבות מזדקנים, הילדים מתבגרים, ובסופו של דבר יורשים את הוריהם. לעתים אבות מסרבים להסכין עם הזדקנותם הבלתי נמנעת, או לפחות מבינים אותה באיחור מה".
שאלו התלמידים, "ומה זה עושה לבן, כשהאבא נשאר תקוע בעסק?"
"ובכן, יקרים", הסביר זיגמונד, "כאמור, זו דרכו של עולם שבו אבות מסרבים להסכין עם הזדקנותם הבלתי נמנעת, או לפחות מבינים אותה באיחור מה. גם הבנים צריכים להבין זאת, ולהתאזר בסבלנות, זה חלק מהתהליך, ומשהו שאולי יקרה גם להם בעתיד".
הקשו התלמידים, "ומה עכשיו? האם לברון יפרוש מתישהו?"
"ובכן, חביבים", טען זיגמונד, "למרות שבמקרה הזה קשה להאמין, לברון אכן יפרוש מתישהו, ועכשיו, אחרי התפנית הזו בעלילה, יתכן שאף יפרוש מוקדם משחשבנו – אולי בתום העונה? אולי, אם יעזוב את הלייקרס ויחתום במקום אחר, בתום העונה הבאה? אין לדעת צפונות עתיד".
ווידאו התלמידים, "כולם מזדקנים בסוף, נכון? אי אפשר להימנע מזה?"
"ובכן, ילדים", חייך זיגמונד, כממתיק סוד, "אדם אחד יכול לעצור את הזמן, אדם אחד בלבד"
בפרק הבא נעסוק בכשלי אבהות, ובהעדרה, ואיך הם משפיעים על הבנים.
מקורות: בסקטבול רפרנס, פייסבוק, הופס, וויקיפדיה, ועוד ועוד
הצחקת מאנו יופי של פוסט.
השקץ המקורי יפעיל חזק את התאגיד השנה.
לוקה סתם אמר לגבי לברון או שלא ידע איזה שקץ מדובר שהיה בן 18, משפטים סתם של שחקנים נחמדים אין שום דימיון לדעתי ביניהם אין דבר אחד שהם זהים בו.
לוקה מתלונן הרבה יותר לשופטים
לוקה מרמה קופץ על מגינים וצועק איי הרבה יותר
לברון שומר הרבה יותר בקריירה וגם היום בגילו עולה על לוקה
לוקה קולע הרבה יותר טוב מכל הטווחים
ללוקה יש תאגיד פחות גדול
לוקה מכדרר יותר טוב למרות ששניהם לא מהמבריקים בתחולוקה לבן לברון שחור
למעשה חוץ מזה ששניהם שקצי על אני לא רואה דימיון בכלום ובשום דבר.
האב של לוקה זה גיימס הארדן זהים אחד לאחד בהכל חוץ מצבע העור.
ברוני לא פראייר הוא עובד הכי קשה בליגה ומשתפר כל הזמן בלייקרס אין לו מה לחפש עם 2 בולהוגרים כמו לברון ולוקה הוא צריך לבקש טרייד לקבוצה נורמלית ומאמן טוב שיתנו לו את המפתחות ומשם הוא ימריא.
הטראקרס לדעתי יסיימו 4-5 בעונה הסדירה ובפלייאוף תלוי מאצאפ זה יגמר בהדחה בסיב ה1/סיב 2. לא כי הם טובים חלילה השופטים והליגה יעשו הכל למען הצלחתם וזה מספיק להביא אותם למיקומים האלה בלי מאמץ מיוחד.
אני מקווה למקום 11 והרבה קומדיה משולבת בדרמה בתחום הבידורי בקרב המלכים, זה די יעשה לי את העונה
אבחנה יפה, על הדימיון בין הארדן ללוקה. לא חשבתי על זה.
אחלה אחלה פוסט מאנו, ואחלה סדרה. אצלי משום מה לא רואים את הגרפים
תודה רבה קפיץ.
בעניין הגרפים – גם אצלי לפעמים הם נעלמים, ואז זה מסתדר אחרי ריפרוש. לחילופין, יתכן שיש לך איזה פיירוול קפדני במיוחד? הייתי מנסה במכשיר אחר / רשת אחרת ובודק אם זה מסתדר.
אחלה מאנו
ניכר שקראת היטב את הפרוויו של הלייקרס 😀
אני חושב שלוקה בר השוואה למייקל
אבל כרגע הוא לא שם בגלל היעדר השיגים ובעיקר בגלל הפסד סדרת הגמר מול בוסטון
מבחינה התקפית לוקה סקורר קצת יותר טוב מלברון
מבחינת השחקן השלם – לברון השחקן השלם הטוב בכל הזמנים, חבל שיש לו אופי של ביוב שעלה על גדותיו
וואו
מושקע מאד.
קצת ירית חץ ואז ציירת את המטרה.
כמו שכתבת מה שמפריע ללברון זה לא שהוא כבר לא הפרימה בלרינה אלא שהוא כבר לא הג׳נרל מנג׳ר.
תודה רבה איתמר.
.
בנוגע לפרימה בלרינה או ג'נרל מנג'ר – אני לא בטוח שזה סותר – גם כי אני חושב ששניהם מפריעים לו, וגם כי כאשר הוא כבר לא פרימה בלרינה, היכולת שלו להיות ג'נרל מנג'ר פוחתת בהתאם. הדברים קשורים זה בזה.
.
בנוגע לחץ ומטרה – אם אתה מתכוון לכך שאפשר לספר את הסיפור הזה מזוויות נוספות, מלבד אבות ובנים, אז אני כמובן מסכים איתך, אבל אני חושב שזה לא אומר שהזווית הזו, של אבות ובנים, לא נכונה או לא מועילה במקרה של לברון ולוקה. זו פשוט אחת מיני מספר זוויות להסתכל על המקרה הזה.
אהבתי ביותר
לברון מגלה שמשפחה לא בוחרים(בניגוד לפעם…..)
😁
הבעיה באמת של לברון היא שהלייקרס לגמרי התעלמו ממנו ומהטיימליין שלו. בונים לטווח ארוך על לוקה ואומרים לו סבבה יש לך את השנה הזאת עם האופציית שחקן, סבבה תיקח את זה, נעביר את זה איכשהו, ויאללה לך לאן שתרצה שנה הבאה ושחרר לנו תקציב להשלים סגל לאליפות סביב לוקה
בס"ד
תודה רבה